פסק-דין בתיק ת"א 21103-09-10

1.         התובע יליד 2.5.1951, עורך דין במקצועו, תושב חיפה. הוא נפגע בתאונת דרכים מיום 25.12.03 והנתבעת חייבת לפצותו על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

2.         ממקום התאונה נלקח התובע אל בית החולים רמב"ם בחיפה, שם אושפז במחלקה האורטופדית לשם טיפול בפגיעותיו שכללו שברים באגן משמאל, בשכמה השמאלית ובצלעות משמאל וכן המטומה קטנה באזור המצח מימין. התובע אושפז בבית החולים רמב"ם בחיפה למשך 11 ימים ולאחר מכן בבית החולים אלישע בחיפה למשך 37 ימים נוספים.

3.         מצבו של התובע עקב התאונה נסקר בחוות הדעת של פרופ' רופמן (אורטופד) מיום 17.5.07 ושל פרופ' מלמד (נוירולוג) מיום 24.5.09.

            פרופ' רופמן מתאר בחוות דעתו כי התובע נזקק למתיחה גרמית למשך חודש וחצי ואחר כך הוחל בשיקום פיזיקאלי. התובע נעזר תחילה בהליכון ואחר כך בקביים, ולמעשה, כך כותב הרופא, עד למועד הבדיקה הוא נעזר במקל הליכה כאשר הוא יוצא להליכה ארוכה. לאחר 8 חודשים החל התובע לחזור לעבודתו (עורך דין עצמאי) בהדרגה. התובע התלונן על כאבים בשכמה משמאל, כאב אשר קיים כל הזמן ומטריד גם בלילה בשינה; הגבלת תנועות בכתף השמאלית; כאבים בעומק מפרק הירך משמאל; קושי לשבת בתנוחה קבועה; הגבלה בהליכה; כאבים בקרסול והיזקקות לקב; תחושה לא נוחה במקום המסמור ברגל והגבלה בתנועות מפרק הירך. עוד התלונן התובע על כך ש"הכושר התפקודי לביצוע כל פעילות ירד מאד בשל עייפות ויש קושי ביצועי כללי וקושי בכל מאמץ."

            בסיכום חוות דעתו מציין פרופ' רופמן כי התובע לוקה בנכות אורטופדית גבוהה בגלל הגבלת התנועות במפרק הירך בכל הכיוונים כולל כיווץ קבוע ביישור עם תהליך ארתריטי מלווה בחדירת ראש הירך אל תוך האצטבולום. כמו כן נותרה הגבלת תנועות בכתף, עם תרומה של התאונה לכאב. הרופא מאזכר טיפולים ובעיות בתחום, עוד לפני התאונה, וקבע בסופו של דבר נכות אורטופדית בשיעור של 33.5% הנסמכת על סעיפים 41(4)ב בשלישו בלבד וסעיף 48(1)(ז) למבחנים.

            פרופ' מלמד מפרט בחוות דעתו כי התובע נחבל בצד שמאל של הראש וכן כרית האוויר התנפחה ופגעה ברקתו השמאלית ואפשר שהוא איבד את הכרתו לזמן קצרצר. לחדר המיון פונה התובע, הסובל מסכרת נעורים זה כ- 40 שנה המטופלת באינסולין, כשהוא בהכרה. הבדיקות לא הראו דימום תוך גולגלתי. בדיקת החזה הראתה קונטוזיה ריאתית. בהמשך התלונן התובע על ירידה בחוש הריח, תלונות על סחרחורות ובעיה בשיווי המשקל. עוד מאזכר הרופא כי התובע סבל ממחלת לב איסכמית ונזקק לשני צינטורים עם הרחבת עורקים על ידי בלון וסטנטים. התובע נוטל בקביעות אינסולין, אוקסר, ליפיטור, קרטיה, ובעת הצורך אופטלגין.

            התובע התלונן על ירידה בחוש הריח; חוש הטעם נשאר שמור; סחרחורת אפיזודית בעיקר בעת שינוי תנוחה; מעין כאב עמום ברכה השמאלית, ובאופן כללי יותר התלונן התובע כי הוא עייף ומתקשה בהקלדה. בבדיקה נראה התובע בריא, ערני ונמרץ ומסר את כל הפרטים בבהירות וברצף. הבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה.

            בסיכום חוות דעתו כותב פרופ' מלמד כי אפשר שהתובע לקה בתאונה בזעזוע מוח קל, אם כי אין לכך סימוכין ברורים. כתוצאה מכך נגרמה פגיעה חלקית בסיבים העדינים של עצב הריח ובשל כך נותרה נכות בשיעור של 2.5%, כמחצית הקבוע בסעיף 69(3) של המבחנים. עוד הוסיף הרופא: "לא התרשמתי מחומרת והתמדת תלונותיו הנוספות, מקשרן של חלקן לפחות לתאונה (למשל הסחרחרת), או מכך שהן גורמות לו למגבלות תפקודיות. בדיקתו הנוירולוגית על ידי הייתה תקינה וללא כל עדות לנזק אורגני שרידי קליני במערכת העצבים המרכזית או ההיקפית. לאור זאת, איני מוצא אצלו נכות נוספת בתחומים מעבר לזו שקבעתי בגין הירידה החלקית בחוש הריח."

4.         הרופאים לא נחקרו על חוות הדעת. יש לקבוע, אפוא, כי עיקר פגיעתו של התובע היא בתחום האורטופדי ולכך נלוות הפרעות מה בתחום הנוירולוגי אשר הצדיקו נכות בשיעור של 2.5%, כקביעת פרופ' מלמד.

            בסך הכל נכות רפואית משוקללת בשיעור של 35.16 אחוזים.

5.         שני עדים העידו בתיק הנוכחי. הראשון הוא כב' השופט בדימוס מנחם נאמן. הוא עמד עוד לפני שנים על כישוריו ויכולותיו של התובע כעורך דין וכאדם וצירף אותו למשרד עריכת הדין שהפעיל אז. לאחר התאונה ביקר כב' השופט נאמן את התובע בבית החולים רמב"ם, ולפי מה שהוא ראה, התובע "היה המום, שבר כלי", ואחר כך נזקק לתקופה ארוכה של שיקום וכתוצאה מכך הכנסות משרד עורך הדין ירדו עד כי "חלק מהלקוחות עזבו". כיום חזר כב' השופט נאמן אל המשרד, כעורך דין, והוא עובד יחד עם התובע. הוא הסביר כי "עורך דין גדרון, (ה)חלק האינטלקטואלי של אישיותו (נשאר) כמו שהיה מבריק. אבל היכולת הפיזית, הביצוע פחותים בהרבה. הוא מגיע למשרד בשעה 10:00 ... הוא מתלונן הרבה מאוד על כאבים וכושר הביצוע נחלש ביותר, לגמרי לא מה שהיה." (עמ' 9 לפרוטוקול).

6.         התובע העיד בפני באריכות ובפרוטרוט. על אף היסטוריית המחלות שלו, כך הסביר, הוא היה קודם לתאונה אדם בריא. הוא רכב על אופניים כל שבת; מטייל עם אשתו כל יום; אוסף מכוניות עתיקות ומשפץ אותן (עמ' 11 לפרוטוקול). בבית לא הייתה עוזרת והוא היה מטפל בגינות שסביב הבית הגדול ששטח רצפתו יותר מ- 450 מטר מרובע. "בבית היו 3 גינות, בכולן טיפלתי. יש 65 מ"ר של חלונות, את כולם הייתי מנקה פעם בחודש. בנוסף התעסקתי בתחביבים שלי, לא היה מצב שאחת מששת המכוניות שלי הייתה מלוכלכת, הייתי רוחץ אותן לאחר העבודה והנה (כיום לאחר התאונה) אני יושב בבית ואף אחד לא יכול לעזור לי." (עמ' 13 לפרוטוקול). התובע הסביר כי הוא אדם בעל נטייה טכנית; היה לו סדר יום קבוע של תחזוקת הבית "כל צבע שהתקלף אני סיידתי, תיקנתי, כל מה שהיה צריך לעשות אני עשיתי. רגלו של פועל לא דרכה אצלי בבית (אולם) מאז התאונה אני לא עושה כמעט שום דבר ... אני נאלץ לקבל עזרה מאחרים." (עמ' 13 לפרוטוקול). חזר והסביר התובע: "בזמן שלפני התאונה הייתי אדם בריא, נסעתי מידי שבת לטיולים ארוכים, כל שבת בבוקר לשעתיים שלוש סיבוב על האופניים ... אחרי התאונה לא הצלחתי לשקם את עצמי מחדש ..." (עמ' 19 לפרוטוקול). הוא סובל מכאבים בלתי פוסקים, מתקשה בהליכה ובישיבה, חלה ירידה בכושר הריכוז שלו, עובדה שעשה קודם לכן במהירות הוא מתקשה לעשותה כיום והדבר לוקח לו פי שלוש זמן. בבוקר הוא קם מאובן, מגיע רק בשעה 10:00 לעבודה ומאבד לכן כל בוקר שעתיים-שלוש. הוא "לא אותו אדם רענן כפי שהיה בעבר", אך בכל זאת מצליח לתפקד ואינו רואה עצמו כעובר בטל. בעוד שקודם לתאונה תכנן להמשיך ולעבוד עד גיל מופלג "באופן ציורי למות במשרד", ועל כן גם לא חסך לעת פנסיה, הוא לא יוכל להתמיד בכך כיום. הוא נזקק "לעזרה בבית: סיוד, תיקונים, גננות" ולכל עבודה אחרת. אין לו על כך קבלות אך הוא מוציא לצורך זה 1,000 ש"ח בחודש בממוצע. הוא מתקשה לעלות במדרגות ביתו ומתכנן לבנות מעלית.  הוא הסביר כי אשתו "נושאת בעיקר העול ... ואיני יודע כמה זמן היא תוכל לשאת בעול ללא עזרתי. זה צריך לבוא לידי ביטוי כספי בפיצויים." (עמ' 20 לפרוטוקול).

7.         התרשמתי עמוקות מאישיותו של התובע, כושר הדיבור והירידה לפרטים, היושרה והחריצות, תוך שימת לב לעלויות ולפרטים הכספיים הצריכים לעניין. אני נותן כמובן, משקל ראוי, לעדותו הרהוטה של השופט בדימוס נאמן.יחד עם זה, אין ביכולתי לקבל כפי שהם את תיאוריו של התובע הן ביחס למצבו לפני התאונה והן ביחס למצבו לאחריה, אודות יכולותיו המופלגות ביותר לפניה, לעומת חוסר האונים המלווה אותו לאחריה.

            אין ספק כי התאונה הייתה תאונה קשה. גם הטיפולים והניתוחים היו קשים ומכאיבים. כל זה הותיר בתובע חותם מסוים עד היום. אולם, יש לזכור כי הנכות בתחום הנוירולוגי (אובדן חלקי של חוש הריח) אינה תפקודית בכל הנוגע לכושר ההשתכרות והעבודה במקצוע עריכת הדין, כל עוד לא באה בעקבות הפגיעה הנוירולוגית האמורה, פגיעה נפשית. הנכות התפקודית שנגרמה בתאונה היא הנכות האורטופדית. עיקר כושר ההשתכרות של התובע כעורך דין עצמאי מתבטא ביכולותיו האינטלקטואליות, בכושר התמדתו, בחריצותו, בידע המשפטי שהוא אוחז בידו ובמוניטין שלו. התאונה גרמה להפרעה גם בהקשר לעבודתו כעורך דין. הפרעה מסוימת נותרה גם כיום, ולעתיד. ההפרעה הייתה קשה במיוחד בתקופה הסמוכה לאחר התאונה. בהמשך הלכה והתמעטה השפעה זאת, עד כי כיום היא פחותה, להערכתי, משיעור הנכות הרפואית.

            בלב העדויות עמדה הטענה כי יש לקשור קשר ישיר בין ההשתכרות הנוכחית הנמוכה ביותר, כך לכאורה, וההפרש העצום שבין ההשתכרות קודם לתאונה לבין זו שלאחריה, לבין הפגיעות בתאונה לא רק לעבר אלא גם לעתיד. טענה זו אין בידי לקבלה. המקרה אינו מתאים לעריכת חישוב בין ההשתכרות על פי שומות מס ההכנסה לפני התאונה, לבין ההשתכרות על פי אותן השומות לאחריה. באותה מידה לא השתכנעתי כי קיים קשר ישיר בין התאונה והפגיעה בה לבין התשלומים ששולמו לעו"ד קליקה.

            אינני יכול לקבוע במקרה דנן את הפיצויים בראש הנזק של הפסד ההשתכרות/הפגיעה בכושר ההשתכרות על פי חישובים. עלי ללכת על פי הערכה גלובאלית, אשר לפי ניסיון החיים, תיראה בעיני כהוגנת ומשקפת את הראוי לפסוק לתובע לאור פגיעותיו, טיבן ועיסוקו.

8.         ברגיל, גיל היציאה לפנסיה הוא 67 שנים. כאשר אנו דנים בעיסוקו של בעל מקצוע חופשי (עורך דין, רואה חשבון, ארכיטקט, מהנדס, וכדומה) נהוג ללכת לפי גיל פרישה של 70 שנה. בענייננו, יש לקחת בחשבון גם את עברו הרפואי של התובע העשוי לתרום להקדמת גיל הפרישה לפנסיה. גם בשוקלי שיקול זה של הקדמה עדיין נראית בעיני נכונה המסקנה, במקרה דנן, כי התובע היה ממשיך, אלמלא התאונה בעיסוקו כעורך דין עצמאי, בהיקף עבודה מלא עד הגיעו לגיל 75 שנה.

9.         לא השתכנעתי כי פגיעתו של התובע מצריכה התאמה בדיור, מעלית, מעלון, וכד'.

10.        ממילא, גם אלמלא התאונה, היה התובע משתמש כרגיל במכוניתו לצורך ניידות. ניתן להכיר בהשפעה מועטה של התאונה על צרכי ניידות מוגברים.